אירועים חריגים ברפואה הם למעשה, התממשותם של סיכונים קיימים במוסדות הרפואיים – סיכונים גלויים וסיכונים סמויים. לכל סיכון קיימת הסתברות סטטיסטית, גבוהה או נמוכה, להתממשותו. לרב, מתרחשים האירועים החריגים בצמתים, בהם נפגשים ומתממשים מספר סיכונים יחד – מפגש סיכונים זה מוכר גם בשם "מודל הגבינה השוויצרית". אפשר גם לדמות את הסיכונים למוקשים – ככל שמרבים למפות סיכונים, לחשוף סיכונים נסתרים, ולפעול למען נטרולם וצמצומם של סיכונים אלו, כך קטנה ההסתברות הסטטיסטית לעלות על מוקש ולהיות מעורב באירוע חריג.
צמצום הסיכונים במוסד הרפואי, תורם להגברת בטיחות המטופלים וגם להגברת בטיחות המטפלים. אל לנו לשכוח את תאונות העבודה במוסדות הרפואיים. תאונות עבודה אלו, בהן נפגעים מטפלים והנהלות, גם הן אירועים חריגים ברפואה, הנובעים מהתממשותם של סיכונים. לאור הנזקים הרבים והנמשכים הכרוכים במגוון האירועים החריגים ברפואה, חשוב כל כך לפעול ללא לאות לצמצום הסיכונים. צמצום הסיכונים מביא בהכרח למניעתם של לפחות חלק מהאירועים החריגים, למזעור נזקים ולחיסכון בעלויות.
האירוע החריג:
לשמעון אשך מתפקד אחד – אשך ימין. אשך שמאל מצומק ואטרופי.
לפני ניתוח בקע מפשעתי בצד ימין, הוחתם שמעון על טופס הסכמה לניתוח.
במהלך ניתוח הבקע בצד ימין נפגע אשך ימין, ושמעון הפך לעקר.
לאחר האירוע החריג התברר:
הרופא שהחתים את שמעון על טופס הסכמה לניתוח, לא בדק אותו, לא הכיר אותו, ולא ידע על מצבו המיוחד – אשך מתפקד אחד בלבד, בצד בו הוא אמור לעבור כעת ניתוח בקע. ההסברים שנתן הרופא לשמעון לפני הניתוח, לא כללו את הסיכון לעקרות במקרה זה.
בעקבות האירוע החריג:
שמעון הגיש תביעת נזיקין לבית המשפט. בית המשפט קבע כי לא היתה כל רשלנות בטיפול הרפואי בשמעון, וכי הפגיעה באשך במהלך הניתוח, לא היתה רשלנית. יחד עם זאת, קבע בית המשפט, כי הצוות המטפל פגע באוטונומיה של שמעון. הפגיעה באוטונומיה התבטאה בעיקר בכך שהצוות לא בדק את שמעון, ועל כן לא הכיר את מצבו המיוחד, ולא הסביר לשמעון על הסיכון לעקרות. בית המשפט הבהיר כי המשמעות של הפגיעה באוטונומיה של המטופל במקרה זה, היא שלפני הניתוח לא עמדו בפני שמעון מלוא הנתונים הרלוונטיים לקבלת החלטה בעניין הניתוח. לשמעון נפסק פיצוי כספי של מאות אלפי שקלים בגין הפגיעה באוטונומיה.
*כל הדוגמאות הן בהשראת אירועים חריגים ברפואה, שאירעו בישראל בשנים האחרונות,כל הפרטים המזהים הושמטו או שונו
צמצום סיכונים לא רק מקטין את מספרם של האירועים החריגים, אלא גם מפחית מחומרתם של אירועים חריגים שכן מתרחשים. למשל: בקרות שונות, הנעשות ברמת המטופל וברמת המערכת, מאתרות אירועים חריגים "קטנים", לפני שהם גדלים ומחמירים. דוגמא נוספת: הכשרות מודולריות מסייעות לצוותים לזהות אירועים חריגים במהירות ולטפל בהם ביעילות ובשיתוף פעולה – בטרם יחמירו או יחזרו על עצמם.
הכלים המרכזיים לצמצום סיכונים הם, בין היתר:
המציאות הרפואית היא דינאמית ומשתנה מהר מאוד. כך גם עבודת צמצום הסיכונים – אין פנאי לנוח על זרי הדפנה. לכן, נדרשת פעילות מאורגנת ושיטתית של איתור וצמצום סיכונים. לצד פעילות מערכתית לטובת צמצום סיכונים, חשוב שתהיה גם יוזמה אישית הפועלת לצמצום סיכונים. על מנת להצליח באמת, ולצמצם את הסיכונים הרבים, הפזורים ברחבי המוסד הרפואי, כל אחד ואחת מאנשי הצוות וההנהלה צריכים לשאול את עצמם כל יום: מה אני יכול/ה לעשות היום, עם מה שיש לי כרגע, מהמקום בו אני נמצא/ת, על מנת לצמצם סיכונים, למנוע אירועים חריגים, לשפר את עבודת הצוות, המורל המוטיבציה וכו', לטובת עצמי, אנשי צוות אחרים, המטופלים והארגון הרפואי כולו.
צמצום סיכונים הוא אחד מ-3 היעדים של המודל האינטגרטיבי, הנגזרים ממטרתו הראשונה של המודל: מניעת אירועים חריגים ברפואה. שני היעדים האחרים הנגזרים ממטרה זו הם: הקטנת פערים ומקסום התועלת מאירועים חריגים ברפואה.
יעד זה של המודל – צמצום סיכונים, מושג בעיקר הודות לשני תחומי הפעילות הראשונים: ייעוץ פרואקטיבי והעברת הכשרות מודולריות. יחד עם זאת, יתרונו הייחודי של המודל הוא בהיותו אינטגרטיבי, דהיינו פועל בשילוב, של כל 4 תחומי הפעילות, באופן מחזורי. כל מידע וכל תובנה המופקים במסגרת כל אחד מ-4 תחומי הפעילות של המודל, מוטמעים ומיושמים מיד בכל 4 תחומי הפעילות, לטובת השגת כל יעדיו ומטרותיו של המודל, בתהליך רצוף ועקבי של שיפור מתמיד. באופן זה, גם פעילויות הנעשות בעקבות אירועים חריגים, כגון: מזעור נזקים, ייצוג אנשי צוות והנהלות ומקסום התובנות והתועלת, מנוצלות במקביל גם לצורך וצמצום סיכונים, במטרה למנוע את האירועים החריגים של מחר.
עו"ד אלונה סיגלר-הרכבי, למעלה מ-20 שנות ניסיון בניהול סיכונים ברפואה, קידום בטיחות הטיפול, שיפור איכות במערכות בריאות, אחריות מקצועית ברפואה ואספקטים רבים ומגוונים נוספים, בתחום המדיקו-לגאלי.
