מניעת נזקים גופניים ונפשיים למטופלים ולמטפלים כאחד:
המניע המרכזי למניעת אירועים חריגים ברפואה הוא הגנה על שלמות גופם ונפשם, הן של המטופלים והן של המטפלים. מניע זה הוא אוניברסאלי ונצחי כמו שבועת היפוקרטס – "ראשית אל תזיקו" (לא במעשה אקטיבי ולא במחדל פסיבי).
צמצום נזקים כלכליים ישירים:
מניע חשוב נוסף למניעת אירועים חריגים רבים ככל האפשר, הוא הצורך להקטין את העלויות הכלכליות והמשפטיות הכרוכות באירועים חריגים.
אין ספק, שמניעתם מלכתחילה של אירועים חריגים רבים ככל האפשר, היא הדרך היעילה ביותר לחסוך בעלויות אלו.
צמצום נזקים תדמיתיים, תפעוליים, רגולטוריים, מורליים ואחרים:
חשוב לזכור כי לצד הנזקים הגופניים, הנפשיים והכלכליים הישירים של אירועים חריגים ברפואה, יש
לאירועים אלו גם נזקים ועלויות רבות נוספות בתחומים שונים, בטווח המיידי ובטווח הארוך.
לאור מצבור נזקים ועלויות אלו מומלץ תמיד לכל מטפל בצוות הטיפולי לעשות ככל יכולתו למניעת אירועים חריגים. מניעה היא פתרון זול, נוח ויעיל הרבה יותר, מהתמודדות עם אירועים חריגים ותוצאותיהם. המניעה חוסכת גם את המאבק המתיש בין המטפלים השונים, על חלוקת האחריות לאירוע החריג. מאבק זה בין המטפלים, הוא מזיק מאין כמוהו, לעבודת הצוות, תפיסת התפקיד, המורל, המוטיבציה וכדומה.
לאירועים חריגים ברפואה יש הגדרות שונות ומורכבות. ההגדרה המעשית והפשוטה שלי לאירועים חריגים ברפואה היא: אירועים שהם בלתי רצויים וגם בלתי צפויים.
ברמה המערכתית, לעומת זאת, רוב האירועים החריגים הם למעשה צפויים מאוד, ולו רק בגלל שהם כבר התרחשו פעמים רבות בעבר, באותה מחלקה או באותו מוסד, או במוסדות רפואיים אחרים. דוגמאות לאירועים חריגים שכיחים וצפויים ברמה המערכתית: טעות בזיהוי מטופל, אובדנות מטופלים במחלקות כלליות, טעויות בתרופות, החמצה של אבחונים אקראיים, קצר בתקשורת בין מטפלים, טעויות בשימוש בטכנולוגיות חדשות ועוד.
אירועים חריגים הם חלק מהעשייה השוטפת בכל תחומי החיים, גם ברפואה.
אירועים חריגים רבים אינם נובעים מרשלנות, וחלקם אף אינם ברי מניעה.
אף על פי כן, לאור השלכותיהם הקשות של אירועים חריגים ברפואה, קיימת מחויבות מקצועית, משפטית ואתית, לעשות את המקסימום האפשרי, במטרה לצמצם את תדירותם ואת נזקיהם של אירועים אלו.
אין ספק, שניתן לעשות הרבה לשם צמצום תדירותם ונזקיהם של אירועים חריגים ברפואה, לטובת המטופלים, המטפלים וכל המעורבים.
האירוע החריג:
רחל היתה אמורה לעבור ניתוח קיסרי אלקטיבי, ותוכננה להיות הניתוח הראשון בבוקר. בגלל ניתוח קיסרי דחוף ולא מתוכנן, שונה סדר הניתוחים, ורחל הפכה להיות המנותחת השנייה באותו בוקר. את ה-Time Out ("פסק זמן") לקראת הניתוח של רחל ביצע מתמחה, ללא נוכחות של רופא בכיר. הרופא הבכיר נכנס לחדר הניתוח בהמשך, ושאל את רחל אם הוא אמורה לעבור היום גם קשירת חצוצרות. רחל השיבה בחיוב, למרות שלא הבינה את השאלה.
האחות הרחוצה אמרה, שהיא לא ראתה בתיק של רחל טופס הסכמה חתום לקשירת חצוצרות. הכירורג הבכיר ענה: "תסמכו עלי". אף אחד מהנוכחים לא הוסיף דבר, ובוצעה קשירת חצוצרות, על אף שרחל לא ביקשה זאת.
מבדיקת האירוע החריג התברר:
את קשירת החצוצרות ביקשה מטופלת אחרת, זו אשר היתה מתוכננת להיות מנותחת מספר 2 באותו יום, בטרם שונה סדר הניתוחים.
בעקבות האירוע החריג:
מונתה ועדת בדיקה מטעם משרד הבריאות לבחינת האירוע החריג, והוגשה תביעה על ידי המטופלת כנגד המרכז הרפואי.
ועדת הבדיקה מטעם משרד הבריאות קבעה, בין היתר:
בחדר הניתוח היתה קיימת תקשורת לקויה בין צוות הרופאים, צוות המרדימים וצוות האחיות. האווירה בעת הניתוח לא אפשרה לסתור את דברי המנתח הבכיר והגבירה בכך את הסיכון לטעות שהתרחשה.
מאידך, ציינה הוועדה לטובה את יוזמת הנהלת בית החולים לשפר את התקשורת בין הרופאים הבכירים ואחיות חדר הניתוח, תוך עידוד מעורבותה של האחות אחראית חדר ניתוח, במידת הצורך.
*כל הדוגמאות הן בהשראת אירועים חריגים ברפואה, שאירעו בישראל בשנים האחרונות, כל הפרטים המזהים הושמטו או שונו
ככל שמדובר באירועים חריגים ברפואה, שהם שכיחים יותר וצפויים יותר ברמה המערכתית, כך גדלה הציפייה המשפטית והציבורית, שאירועים אלו יטופלו במסגרת ניהול סיכונים פרואקטיבי וריאקטיבי. כלומר, יש ציפייה שהידע והניסיון שנצטברו – בארץ ובעולם – ביחס לאירועים חריגים שכיחים אלו, ינוצלו לטובת אבחון נקודות התורפה, וטיפול יעיל בהן, במטרה לצמצם את שכיחותם וחומרתם.
מחסור במשאבים ואירועים חריגים ברפואה:
סוד גלוי הוא שמערכות הבריאות בישראל עובדות במציאות של מחסור, ושהפער בין המצוי לנדרש רק הולך וגדל. קיים קשר ברור בין עבודה עם משאבים חסרים, לבין אירועים חריגים. יחד עם זאת, ברב המקרים המחסור אינו מתקבל כטענת הגנת או כנימוק מקובל לקרות אירועים חריגים ברפואה. כבר נאמר על ידי בתי המשפט לא אחת, שהלך רוח של "אין מה לעשות כי זה מה שיש" – הוא הלך רוח שאינו יכול לייצג סטנדרט רפואי סביר.
ההצלחה במניעת אירועים חריגים ברפואה, מותנית בהיכרות עמוקה ורחבה עם הפערים והסיכונים בעולם הרפואה, המשמשים כזרזים להתרחשותם של אירועים חריגים. בנוסף, חשוב מאוד להכיר גם את מרכיבי התרבות המקצועית והארגונית, המעכבים את מקסום התועלת שניתן להפיק מאירועים חריגים – הסקת מסקנות אופרטיביות, הטמעתן ויישומן בשטח, לאורך זמן. חלק מן הזרזים והמעכבים ניתן לראות מעל לפני השטח ואילו חלקם חבוי מתחת לפני השטח. כל עיכוב המתרחש היום – בצמצום הסיכונים, בהקטנת הפערים ובמקסום התועלת מאירועי אתמול – מכשיל את מניעתם של האירועים החריגים של מחר.
המודל האינטגרטיבי לניהול סיכונים ברפואה פותח על בסיס עבודה של שנים עם חלקיה השונים של מערכת הבריאות, והיכרות מעמיקה עם זרזים ומעכבים אלו.
מטרתו העיקרית הראשונה של המודל היא מניעת אירועים חריגים ברפואה. מטרתו העיקרית השנייה של המודל היא התמודדות אפקטיבית עם אירועים חריגים ברפואה, כשהם מתרחשים.
לצורך השגת המטרה של מניעת אירועים חריגים, פועל המודל להשגת 3 יעדים בשטח:
יתרונו הייחודי של המודל טמון בהיותו אינטגרטיבי, דהיינו משלב 4 תחומי פעילות:
האפקטיביות של אחד מ-4 תחומי הפעילות מתעצמת בזכות אינטגרציה, שילוב, של כל 4 תחומי הפעילות, הפועלים יחד באופן מחזורי, משלימים זה את זה ומחזקים זה את זה.
כל מידע וכל תובנה המופקים במסגרת כל אחד מ-4 תחומי הפעילות של המודל, מוטמעים ומיושמים מיד בכל 4 תחומי הפעילות, בתהליך רצוף ועקבי של שיפור מתמיד.
גם פעילויות הנעשות בעקבות אירוע חריג, כגון: מזעור נזקים וייצוג אנשי צוות והנהלות, מנוצלות במקביל גם להפקת לקחים, ומקסום התועלת מהאירוע החריג, במטרה למנוע אירועים חריגים עתידיים.
עו"ד אלונה סיגלר-הרכבי, למעלה מ-20 שנות ניסיון בניהול סיכונים ברפואה, קידום בטיחות הטיפול, שיפור איכות במערכות בריאות, אחריות מקצועית ברפואה ואספקטים רבים ומגוונים נוספים, בתחום המדיקו-לגאלי.
